ביוגרפיה
לאה ניקל (1918–2005) הייתה מציירות המופשט הבולטות והמשפיעות בישראל, ילידת אוקראינה שעלתה לארץ ישראל המנדטורית בשנת 1920. גדלה בתל אביב ולמדה ציור אצל חיים גליקסברג, אביגדור סטימצקי ויחזקאל שטרייכמן.
בשנת 1950 עברה ניקל לפריז, כדי לקדם את השכלתה, שם חיה ויצרה במשך כעשור, בתקופה משמעותית בתולדות האמנות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה. הייתה מעורבת בסצנה האמנותית והחברתית בעיר הקוסמופוליטית וספגה את רוח הזמן ואת הדיאלוג בין אמנים בינלאומיים. משנות ה־60 חילקה את זמנה בין ישראל, רומא, ניו יורק ואפריקה. בשנים 1973–1977 התגוררה בניו יורק, ולאחר מכן חזרה ליפו. בהמשך בנתה את ביתה במושב קדרון.
ניקל נמנית עם דור הציירים המופשטים השני בישראל, והייתה לדמות מרכזית בעיצוב השפה הציורית המקומית. עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים בולטים ברחבי העולם. יצירתה מתאפיינת בשימוש נועז בצבע, במרקמים עשירים ובחיבור בין אינטואיציה לחומריות. לצד ציורי הקנבס יצרה גם עבודות על נייר, תחריטים, הדפסים וקולאז'ים.
במהלך הקריירה שלה זכתה ניקל להכרה רחבה ולקבלת פרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל לציור (1995), פרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל, פרס דיזנגוף, פרס גמזו, מדליה מטעם אונסק"ו, עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר התרבות הצרפתי. תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע.
עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאון תל אביב, במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון חיפה לאמנות ובמוסדות בינלאומיים בפריז, לונדון, ניו יורק, הולנד, טאיוואן ויפן. ניקל ייצגה את ישראל בביאנלה ה־32 בוונציה (1964) ובביאנלה ביוהנסבורג (1995). יצירותיה מצויות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובעולם.
הצג את הכרונולוגיה.
בשנת 1950 עברה ניקל לפריז, כדי לקדם את השכלתה, שם חיה ויצרה במשך כעשור, בתקופה משמעותית בתולדות האמנות האירופית שלאחר מלחמת העולם השנייה. הייתה מעורבת בסצנה האמנותית והחברתית בעיר הקוסמופוליטית וספגה את רוח הזמן ואת הדיאלוג בין אמנים בינלאומיים. משנות ה־60 חילקה את זמנה בין ישראל, רומא, ניו יורק ואפריקה. בשנים 1973–1977 התגוררה בניו יורק, ולאחר מכן חזרה ליפו. בהמשך בנתה את ביתה במושב קדרון.
ניקל נמנית עם דור הציירים המופשטים השני בישראל, והייתה לדמות מרכזית בעיצוב השפה הציורית המקומית. עבודותיה נמצאות באוספים פרטיים וציבוריים בולטים ברחבי העולם. יצירתה מתאפיינת בשימוש נועז בצבע, במרקמים עשירים ובחיבור בין אינטואיציה לחומריות. לצד ציורי הקנבס יצרה גם עבודות על נייר, תחריטים, הדפסים וקולאז'ים.
במהלך הקריירה שלה זכתה ניקל להכרה רחבה ולקבלת פרסים חשובים, ביניהם פרס ישראל לציור (1995), פרס סנדברג מטעם מוזיאון ישראל, פרס דיזנגוף, פרס גמזו, מדליה מטעם אונסק"ו, עיטור אבירת מסדר האמנויות והספרות מטעם שר התרבות הצרפתי. תואר דוקטור לשם כבוד ממכון ויצמן למדע.
עבודותיה הוצגו בתערוכות יחיד וקבוצתיות במוזיאון תל אביב, במוזיאון ישראל בירושלים, במוזיאון חיפה לאמנות ובמוסדות בינלאומיים בפריז, לונדון, ניו יורק, הולנד, טאיוואן ויפן. ניקל ייצגה את ישראל בביאנלה ה־32 בוונציה (1964) ובביאנלה ביוהנסבורג (1995). יצירותיה מצויות באוספים פרטיים וציבוריים בארץ ובעולם.
הצג את הכרונולוגיה.